החלטה בתיק בש"פ 3664/13

א.             בקשה שניה להארכת מעצרם של המשיבים 4-2 בתיק 3681/13 בתשעים ימים, ובקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב 1 בתיק 3664/13 בארבעים וחמישה ימים, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ולעניין המשיב 1 (יליד 25.12.94, קטין בשעת העבירה מיוחסת לו) בהתאם לסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971; שתיהן - החל מיום 3.6.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 7858-06-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

רקע

ב.             כנגד המשיבים ושניים אחרים, הוגש ביום 5.6.12 כתב אישום, המגולל פרשה של סכסוך בין שני פלגים של משפחת אבו עראר ביישוב ערוער, אשר הסתיימה למרבה הצער, באירוע חמור ביום 4.5.12. במות אדם ובפציעה חמורה של אחר. במסגרת כתב האישום יוחסו למשיבים עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין ובנסיבותיהם של סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק; ונשיאה והובלה של נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק. פרטי כתב האישום, כמו גם ההחלטה בבקשה שהוגשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המשיבים, הובאו בהחלטתי מיום 21.3.13, בבקשה הראשונה להארכת מעצרם של המשיבים 2, 3 ו-4, וכן הנאשם 4 (בש"פ 1693/13 מדינת ישראל נ' אבו עראר (2013)). כן ניתן שם פירוט ההליכים בתיק העיקרי עד לאותו מועד, וציין כי "ניכר המאמץ שנעשה לקביעתם של מועדי דיונים רבים, אם כי המשפט עדיין אינו מתנהל בקצב משביע רצון, וחוסר הנחת מכך ברור" (פסקה ט"ו).

ג.              לאחר עיון בתסקירים והידרשות לטענות הצדדים עצר בית המשפט המחוזי (השופט אינפלד) את המשיבים (16.7.12). ולשלמות התמונה יצוין כי שניים מן הנאשמים שוחררו לחלופה במהלך הזמן.

ד.             בחלוף כמעט ששה חודשים מיום שנעצר המשיב 1, הוגשה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו בארבעים וחמישה ימים (בש"פ 8505/12 מדינת ישראל נ' אבו עראר), ובהחלטתו של השופט מלצר מיום 2.12.12 הוארך מעצרו כמבוקש - בהסכמת בא כוחו במעמד הדיון - החל מיום 5.3.13. משלא הסתיים המשפט בתקופה האמורה, שבה המבקשת ופנתה בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב 1(בש"פ 419/13 מדינת ישראל נ' אבו עראר). לא בלי התלבטות הוארך מעצרו, בהחלטתו של השופט ג'ובראן מיום 24.1.13, בארבעים וחמישה ימים נוספים, שכן לאותה עת התקיימו בתיק ארבעה דיוני הוכחות בלבד. צוין, כי האירוע דנא בה בגדר המקרים החריגים בהם יש להאריך את מעצרו של נאשם חרף היותו קטין, שכן המשיב 1 "עמד בראש האירוע, כשהוביל אחריו את הנאשמים הנוספים לתגרת דמים, והכל בשל סכסוך פעוט". כן צוין, כי אף שאין קצב התקדמות המשפט משביע רצון, הנה על רקע קביעתם של דיוני הוכחות חדשים במועדים סמוכים, טרם נוטה הכף לכיוון העדפת האינטרס של המשיב 1 על פני שלום הציבור. מקץ כמעט ארבעים וחמישה ימים טרם נסתיים המשפט, והמבקשת שבה והגישה בקשה להארכת מעצרו של המשיב 1 (בש"פ 1414/13 מדינת ישראל נ' אבו עראר). בהחלטתה מיום 27.2.13 הביעה השופטת ברק-ארז את מורת רוחה הרבה מקצב התנהלותו של ההליך, שעד אותה עת נשמעה בו עדותו של עד אחד בשלמותה ועדות של עד נוסף בחלקה, על פני חמישה דיונים. עם זאת, נוכח התחייבותה של המבקשת, כי תעקוב באופן שוטף אחר האפשרות לקבוע מועדי הוכחות נוספים בתאריכים סמוכים, נקבע כי חרף היותו קטין וללא עבר פלילי, "שחרורו של המשיב יפגע באינטרס הציבורי באופן שלא ניתן להשלים עמו", וכי מעצרו יוארך בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 5.3.13. ביום 10.4.13, בהחלטה בבקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב 1 בארבעים וחמישה ימים, קבע השופט ג'ובראן, כי חרף קצב ההתקדמות הבעייתי ביותר של ההליכים בתיק, נוכח השימוש הפזיז בכלי נשק קטלני המצביע על דפוסי עבריינות קשים, מידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב 1 היא כה גבוהה עד כי אינה מותירה מנוס מהיעתרות לבקשה. צוין, כי אף שהמבקשת עושה מאמצים ניכרים לזירוז ההליך, בכך לא סגי, אולם משקבועים היו בתקופת ההארכה המבוקשת חמישה דיוני הוכחות נוספים, נמצא כי יש מקום להיעתר לבקשה והמעצר הוארך בארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מיום 19.4.13.

ה.             באשר למשיבים האחרים אזכיר רק כי ביום 21.3.13 ניתנה החלטתי להארכת מעצרים ב-90 יום, וצוין (פסקה י"ז) כי המסוכנות עולה בבירור מחומרת המעשים "באירוע של ירי... ללא אבחנה, על רקע עניין פעוט... שהתלהט באחת לסכסוך אלים, ובא לידי סיום טרגי; מעשיהם מגלים מסוכנות גבוהה אשר אין בחלופה כדי לאיינה ולקיים את תכלית המעצר. לא נכחד, היו גם מקרי שחרור לחלופה בתיקי רצח, אך המסוכנות הטבועה הופכת כגון דא לנדיר מאוד".

ו.              ביני לביני הוגשה ביום 28.2.13 בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים 1 ו-2 (וכן הנאשם 4, שכבר הוחלט על שחרורו לחלופה), ולשחרורם לחלופת מעצר שתיבחן על ידי שירות המבחן, על רקע התנהלות ההליך בעצלתיים ונוכח טענה לכרסום משמעותי בראיותיה של המשיבה. לאחר מספר דחיות שהתבקשו על ידי שני הצדדים נקבע הדיון בבקשה ליום 10.6.13.

הבקשות הנוכחיות

ז.              המשפט טרם בא על סיומו, והמבקשת שבה והגישה בקשות להארכת מעצריהם של המשיבים. כעולה מן הבקשה הנוכחית, מאז ניתנה החלטתי ביום 21.3.13 התקיימו שבעה דיוני הוכחות נוספים במהלך החודשים אפריל ומאי. עוד נמסר, כי לחודשים יוני ויולי קבועים לעת זו תשעה דיוני הוכחות נוספים.

ח.             לטענת המבקשת מלמדים המעשים המיוחסים למשיבים על מסוכנות רבה הנשקפת מהם, ואשר אין ניתן להפיגה ולהבטיח את שלום הציבור באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ומשכך נוטה כף המאזניים להותרתם במעצר עד תום ההליכים. נטען, כי מסוכנותו המופלגת של המשיב 1 (הקטין) מתעצמת בהיותו הראשון לכאורה לשלוף אקדח באירוע, בהיותו מי שירה בכיוונו של האדם שביקש לפשר בין הניצים וכן הראשון לירות לעבר בני הפלג היריב - ירי שהסתיים בקטילת חיי אדם. עוד מתעצמת המסוכנות הנשקפת מיתר המשיבים, כנטען, הואיל וחברו יחד עם אחרים כשהם חמושים בנשק, וירו לעבר בני הפלג היריב מבלי להבחין בין קטינים לבגירים; וכל זאת, על רקע עניין פעוט.

ט.             בדיון מיום 28.5.13 מסרה באת כוח המדינה, כי נעשים מאמצים מרובים להאיץ את ההליכים הפליליים בעניינם של המשיבים. כן הוטעם לעניין המשיב 1, כי אמנם היה בן שבע-עשרה במועד האירוע, אולם משניצב הוא בראש האירוע, נשקפת ממנו מסוכנות קשה שאינה מאפשרת לשחררו ממעצר. מנגד טען בא כוחם של המשיבים, כי מועדי הדיונים הקבועים ביומנו של בית המשפט אינם ימי דיונים מלאים, וכי נוכח אילוצים נמשכים הדיונים בפועל כשלוש שעות בכל מועד. עוד נטען, כי לא נשמע יותר מעד אחד בכל דיון הוכחות - ולעתים נשמע עד על פני מספר ימי דיונים - וכי נוכח קיומם של 53 עדי תביעה, אין צפי לסיומו של ההליך, לא בתקופת ההארכה המבוקשת ולא בתקופות קרובות נוספות. משכך נטען, כי בהיעדר עבר פלילי, ומשהותקפו מתחילה המשיבים על ידי בני הפלג השני, יש לשחררם לחלופת מעצר. עוד נטען לעניין המשיב 1 - אשר פעם אחר פעם ניתן בהחלטות דגש על מסוכנותו - כי עולה מן התסקיר, לתקופה שקדמה לאירוע מושא כתב האישום, דמותו של נער מצטיין משכמו ומעלה, וכי יש לתת לכך משקל.

הכרעה

י.              אחר עיון והתלבטות מסוימת החלטתי להיעתר לשתי הבקשות. אכן, הסניגור המלומד טען כל הניתן, הן באשר להתמשכות ההליכים הן באשר לצפי לעתיד. אין חולק כי המדובר בתיק בעל חומרה, שתוצאותיו הרות אסון - הרוג ונכה קשה; הוא הוגש ומנוהל כתיק רצח, וכמובן איני מביע כל דעה שהיא מעבר לאשר נאמר בהחלטות שיפוטיות לעניין הראיות, אך גם לשיטה הרואה זאת כתיק הריגה חומרתו רבה עד מאוד. נאמר פעמים אין ספור, כי תפקיד בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בראש וראשונה - אף אם לא רק - בחינת התנהלותו של ההליך. התיק התנהל לעת רבה בקצב בעייתי, ואין חולק. ואולם, בהארכה זו היו - כאמור - דיונים לא מעטים, ולהארכה המבוקשת קבועים תשעה מועדים. אכן, הסניגורים טוענים כי חלק מן הדיונים הם קצרי שעות בגלל אילוצים אחרים של בית המשפט, ומספר העדים הנותרים עודו גדול. ואולם, איני סבור עדיין, נוכח המסוכנות הנובעת מפרשה אשר כזאת. כי הגיעה עת לשינוי. הדעת נותנת כי בית המשפט המחוזי יתן אל לבו למקסם את ניצולם של הימים שנקבעו, באורח שיקדם משמעותית את התיק. אזכיר, כי סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 עניינו דיון מיום ליום (הלוואי). אמנם, סעיף 62 כפי שתוקן מאפשר כיום בקשת מעצר לתקופה של עד 150 יום בתיקים מורכבים, בשל ריבוי נאשמים, עדים או אישומים (סעיף 62(ב), תיקון תשע"א), ולהלכה עונה תיק זה על אמות המידה הללו או חלקן - אך מיטיבה המדינה לעשות שאינה מבקשת ארכה כזאת, אלא 90 יום (לגבי המשיבים הבגירים) שכן התיק (ותיקים דומים רבים) מצדיקים בקרת ההתנהלות, ולעתים דרבון, הדברים נאמרים על דרך הכלל.

יא.           שאלתי עצמי אם הגיעה עת חלופה לעניין המשיב 1, שהיה קטין בעת הפרשה, אף שאינו עוד קטין; ואולם, סבורני כי העת להכרעה מחודשת של נושא המעצר גם לגביו טרם קמה בשל חלקו המרכזי הנטען בפרשה. לגביו ההארכה היא ל-45 יום.

יב.           בטוחני שבית המשפט המחוזי יעשה כל האפשר לקידום המשפט בהארכה הניתנת היום; ועם שקבע לא מעט מועדים, הנה ככל שיתפנה מקום ביומנו והדבר יתאפשר, ראוי לקדם סיומו של משפט זה. הבקשה מתקבלת בהתאם לאמור ברישת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"א בסיון תשע"ג (30.5.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   רח